צילום מערכות אקולוגיות תת-קרקעיות במים מתוקים בעומק 220 רגל (67 מטרים)

מאת ג'וזף ריקטס

כשמרבית האנשים חושבים על צילום תת ימי או על מערכות אקולוגיות תת קרקעיות, הם חושבים על צלילה במערות. אני לא צוללן מערות, ולמען האמת, לא בטוח שאי פעם אהיה. עם זאת, מערכות אקולוגיות ייחודיות של מים מתוקים תמיד סקרנו אותי. לכן, כשאחד מחבריי פנה אליי וסיפר לי על מערות בדרום - מזרח ארצות הברית עם מים רדודים וצלולים, הסקרנות שלי התעוררה מיד.
מה שקרה לאחר מכן היה אחד המסעות המוזרים והמטורפים ביותר שחוויתי כצלם תת ימי, למרות שהמים לא היו עמוקים משלושה פיט (פחות ממטר).

"לא תמיד צריך מים עמוקים, או אפילו שפע של בעלי חיים, כדי להצדיק סחיבה של מצלמה תת ימית. בכל מקום שיש בו מים – תמיד מסתתר סיפור שמחכה שיספרו אותו."

© Joseph Ricketts

ציוד צילום למערות
אני מצלם גם סטילס וגם וידאו, והסטאפ שלי לטיול הזה כלל את מצלמת Canon R5 בתוך מארז Ikelite DL, עם כיפת דום קומפקטית ועדשת Canon 8-15mm f/4 L fisheye עם מתאם EF-RF.
אני יודע שעדשת פישאיי היא לא הבחירה הראשונה של רוב האנשים לצילום וידאו, אבל זווית רחבה עם מיקוד קרוב זה התחום האהוב עליי. בנוסף, עם היכולת של ה-R5 לצלם ב-4K עם חיתוך (crop), יש לי גמישות לא רעה, תוך שמירה על דגש גם על האובייקט וגם על הסביבה הכללית.
היו לי גם זוג מבזקים ישנים וכמה פנסים תת ימיים חזקים.

© Joseph Ricketts

"אולי תחשבו שאם אתם לא נמצאים באזור עם שפע או מגוון של חיות מים, אין באמת טעם לשנרקל… אני ממש לא מסכים. לפעמים, דווקא כשטמון מתחת למים רק דבר אחד קטן להתבונן בו, אפשר להתמקד ביופי הפשוט שלו בלבד."

© Joseph Ricketts

ללמוד (מחדש) איך להשתמש בחבלים
חבר שלי, דיוויד, הוא מערותן ומטפס מנוסה מאוד, והוא הצליח לשלב בין שתי היכולות האלה לתחום מרתק שנקרא טיפוס מערות אנכי.
המערה הראשונה ברשימה שלנו דרשה גלישה על חבל בעומק של 220 רגל (67 מטר), אז לפני הכול הייתי צריך לתרגל ולרענן את הטכניקות הנכונות לגלישה וטיפוס על חבל, ציוד בטיחות, ונוהלי זהירות.
עסקתי לא מעט בטיפוס ספורטיבי בתקופת הלימודים שלי בקולג', ויש לא מעט חפיפות עם טיפוס אנכי במערות – אז למרות שהייתי קצת חלוד, זה חזר אליי די מהר.

© Joseph Ricketts


יורדים לתוך האפלה
יצאנו לכיוון המערה לפני השקיעה, כשהמצלמה התת ימית שלי ארוזה היטב בתוך תיק מקורר. אחרי מסע מפרך אל תוך שום מקום, אי שם על מדרון של הר קטן, הגענו לחור לא מרשים במיוחד בין העצים. תזכורת מצוינת לכמה מסוכנת יכולה להיות חוויית חקר מערות. אף אחד לא היה מנחש שהחור הקטן הזה מסתיר נפילה של 220 רגל (67 מטר) לתחתית. תזכורת חשובה נוספת: לעולם אל תיכנסו למערה בלי מישהו מנוסה אשר מכיר את השטח שאותו אתם רוצים לחקור.
זו הייתה הפעם הראשונה שבה שמתי על עצמי רתמת טיפוס מעל חליפת צלילה, אבל התחגרנו, התחברנו לחבל וגלשנו לתוך האפלה.

© Joseph Ricketts


המקום הזה הוא קתדרלה
נטיפים עצומים הקיפו אותי כשגלשתי לתוך העולם שמתחת לפני הקרקע. מים טפטפו בעקביות מהמופעים הגיאולוגיים ופגעו ברצפה כמו גשם כבד, ויצרו רחש רקע תמידי ומרגיע.
עוד לפני שכפות הרגליים שלי נגעו בקרקע, המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה: "המקום הזה הוא קתדרלה".
הקירות היו מצופים במבנים מוזרים שנראו כאילו עוצבו בקפידה במשך אלפי שנים על ידי מים, אבן וזמן, בצורות שהזכירו אדריכלות גותית.
המערה הייתה חדר קטן יחסית, שלא הוביל לשום כיוון אופקי אלא רק נמשכה כלפי מטה במה שהרגיש כאין סוף.
בחדר הייתה בריכה רדודה על משטח שטוח, וממנה זרם לו מפל קטן עד שנעלם לפתע לתוך הקיר, זורם לאזור לא נגיש של המערה.

© Joseph Ricketts

סלמנדרות במים
להפתעתי, היו במערה לא מעט סלמנדרות גדולות ממין שחי במעיינות, שהתמקמו בבריכות שבקרקעית.
רוב האזורים שבהם הן שהו היו רדודים מדי עבור המצלמה שלי, אך אחת מהן שחתה לאזור עמוק יותר בבריכה, והצלחתי לצלם קטע קצר לפני שהיא שחזרה למים הרדודים.
החלטתי להניח את המצלמה והפנסים שלי מתחת לזרם המים שנטף מהתקרה, ולצלם כלפי מעלה.
התוצאה נראתה כמו סצנה מ"מלחמת הכוכבים", רגע לפני שהחללית נכנסת להיפרספייס.
לאחר כמה שעות בתוך המערה, ארזנו את כל הציוד, טיפסנו חזרה 220 רגל למעלה וסיימנו את המסע.

מערות נקיות
כאשר עוברים ממערה למערה, חשוב לשמור על הניקיון. תסמונת האף הלבן (White Nose Syndrome) הרסה אוכלוסיות עטלפים בדרום-מזרח ארה"ב, ולכן חשוב ככל האפשר להגביל את העברת מחלות.
המשמעות היא לשטוף ולנקות את הציוד היטב לפני כניסה למערכת מערות חדשה.

"ההרפתקה הזו גרמה לי לרצות לדאוג גם לבית הגידול הנדיר, החשוך, הבוצי והבלתי נראה שנמצא עמוק מתחת לרגליי.
בלי המצלמה שלי, לא הייתה לי אפשרות לשתף הצצה כל כך נדירה לעולם שמתחת לאדמה."

© Joseph Ricketts


בונים... במערה?!
למחרת, ביקרנו בשתי מערות נוספות שהיו מחוברות לאגם. המערה הראשונה הייתה בעלת פתח מרשים ורחב שחתרנו בעזרת קאנו היישר לתוכו, אבל למרבה הצער, גשמים אחרונים גרמו למי התהום לזרום החוצה בעוצמה רבה מתוך המערה.
למרות ששנרקלתי שם לא מעט, רוב היצורים חיפשו מקלט מהזרם הסוער.

המערה האחרונה שבה ביקרנו הייתה קטנה בהרבה, אבל היא הייתה בגובה פני האגם, עם מים שקטים, צלולים וקרירים שזרמו מתוכה בעדינות.
כשחתרנו לתוך המערה, להפתעתי ראיתי בונה מחליק לתוך המים ונעלם לעומק המערה.
כבר הרבה זמן שאני מקווה לצלם בונים מתחת למים, אבל הם תמיד הצליחו לחמוק ממני. ניסיתי לא לפתח ציפיות, אבל מיהרתי להכין את הציוד שלי ונכנסתי לתוך המערה.
שנרקלנו בעומק של 60–90 ס"מ בלבד, עם תקרת המערה ממש מעל לראש.
המרחב היה צפוף והייתי צריך להיזהר מאוד כשניווטתי במערכה עם המארז שלי.
במהלך הדרך נתקלנו בצורות סלע מיוחדות ובכמה יצורים קטנים שמצאו מקלט בתוך המערה, דג warmouth צעיר וכמה סרטנים (crayfish).
אולי נדמה לכם שאם אין הרבה בעלי חיים או גיוון במים, שנירקול או צילום תת ימי לא שווים את זה, אבל אני ממש לא מסכים.
לפעמים, כשיש רק יצור אחד קטן ומיוחד, זה דווקא מאפשר להתמקד ביופי הפשוט והטהור שבו.


© Joseph Ricketts

לא הרבה אחר כך, תפסתי הצצה חטופה בבונה.
חשבתי שהוא כבר חלף על פניי ונעלם, אבל לפתע הרמתי את מבטי וגיליתי שאני פנים אל פנים מולו.
במרחב הצפוף כמעט לא היה לי מקום, אבל בזהירות הרמתי את המצלמה מעל קו המים וצילמתי "ספליט שוט" (splitshot).
כפי שהתברר, משפחת בונים שלמה השתמשה במערה, וראינו לפחות שניים או שלושה מהם.
יכולנו לראות שהם עצבניים, ולא רצינו להלחיץ אותם או לגרום להם להרגיש לכודים.
אז אחרי כמה תמונות מהירות וקטעי וידאו, חזרנו בזהירות לפתח המערה ולקנו שלנו.
זו ללא ספק אחת החוויות הכי מוזרות ומדהימות שחוויתי מתחת למים, ובוודאות המקום האחרון שבו ציפיתי להיתקל בבונה.

© Joseph Ricketts

בכל מקום שיש בו מים, יש סיפור לספר
מערכות מים מתוקים מתמודדות כיום עם מספר הולך וגדל של אתגרים, ולעיתים קשה לגרום לאנשים להתעניין אפילו במערכות מים מתוקים שמעל פני השטח, קל וחומר באלה שנמצאות מתחת לאדמה, הרחק מהעין ומהמחשבה.
אבל ההרפתקה הזו גרמה לי לרצות לדאוג גם לאותם בתי גידול נדירים, חשוכים, בוציים ונסתרים שמתחת לרגלינו.
בלי המצלמה שלי, לא הייתה לי אפשרות לשתף את ההצצה הנדירה הזו לעולם שמתחת לאדמה עם אחרים.
אתם לא תמיד צריכים כמות גדולה של מים או שפע של חיות בר כדי להצדיק את הסחיבה של מצלמה תת ימית.
בכל מקום שיש בו מים, תמיד יש סיפור לספר.

על המחבר
ג'וזף ריקֶטס גדל כשהוא חותר בקאנו, ישן בשטח ומחפש נחשים בכל הזדמנות. באיזשהו שלב מוקדם בדרך, הוא גם הרים מצלמה.
מאז, אהבתו לצילום טבע יחד עם רקע אקדמי בביולוגיה הפכו לתשוקה מתמשכת למדע בעלי חיים, אומנות חזותית וסיפורים על שימור טבע.
העבודות היצירתיות של ג'וזף מתמקדות בעיקר במערכות מים מגוונות בפלורידה, ובזמן האחרון, בצילום ליילי של מעיינות מים מתוקים ובתיעוד תנינים עירוניים בדרום פלורידה.
דרך הצילומים שלו, ג'וזף שואף להציג את היופי ואת צורכי השימור של בתי גידול מימיים ושל המינים החיים בהם כדי לעודד את מי שמבקר במקומות פראיים אלו לפעול ולהגן עליהם לדורות הבאים.
כיום, ג'וזף מתגורר בגיינסוויל, פלורידה, ועובד כחוקר תנינאים.
אתם מוזמנים לעקוב אחריו בערוץ היוטיוב המצליח שלו @josephrickettsphoto ובאינסטגרם @josephrickettsphoto.